עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים הם סערה, סערה של רגשות, לפעמים אני הולכת לאיבוד בתוכה , לפעמים הסירה שמצילה אותי מלטבוע בסערה נשברת ואז אני כותבת ,כותבת כדי לבנות לעצמי סירה חדשה, כותבת כי על גבי שחור ולבן הכל נהיה ברור יותר.
החיים הם סערה, וכולנו לכודים בה...
חברים
ילדאישInvisble girlSurvivesIM ALVenus

עוד קצת

17/06/2019 20:29
broken wings
בעולם אחר במציאות אחרת הייתי כותבת את הדברים הבאים:
"עוד קצת, עוד קצת וזה נגמר
עוד קצת, תחזיקי מעמד זה עוד שניה עבר
עוד מעט וזה יגמר,
עוד קצת והשנאה העצמית תעלם
עוד קצת ויהיה לך ביטחון עצמי
עוד קצת ותאהבי את עצמך
עוד קצת ותחשבי שיש לך חשיבות/ ערך
עוד קצת ויאהבו אותך
עוד קצת ולא תצרכי לשים מסכות
עוד קצת ויקבלו אותך
עוד קצת ואת תמצאי את המקום הבטוח שלך
עוד קצת ואת תוכלי לפרוק לאנשים בלי לאכול את הלב אחר כך
עוד קצת וזה יעבור, רק תחזיקי מעמד
אל תוותרי, זה יעבור עוד מעט
רק תיקחי נשימה עמוקה ותמשיכי"
בעולם הזה, במציאות הזו, אני אכתוב את הדברים הבאים:
"כולם אומרים עוד קצת, אומרים לי לקחת עוד נשימה אחת וזה יגמר
אומרים לי להירגע ולא להכניס לעצמי את המחשבות האלו לראש,
אומרים לי שזה לא אשמתי ושאני צריכה לאהוב את עצמי,
אומרים לי שאני חזקה ובעלת ערך,
וכשאומרים לי את זה אני מרגישה כמו תיירת שמגיעה למדינה זרה
אני התיירת, הדמות שהם מתארים זו המדינה הזרה והם המדרכים שמסבירים לי אליה..
מה שהם רואים בי, מרגיש כלכך רחוק מהמציאות,
זה פשוט חייב להיות טעות.
תבינו זה לא הגיוני...
אמרתם שמי שעושה טוב הטוב חוזר עליו,
ואני, חוטפת כאפה ועוד כאפה , אז איך אני בן אדם טוב? אה
איך זה מסתדר...
זה לא הגיוני בן אדם טוב לא אמור לשנוא את עצמו,
בן אדם טוב לא אמור להיות עם ביטחון עצמי בקרשים,
לא אמורות להיות דמעות על הלחיים רק ממבט על עצמו במראה...
זה לא מסתדר, ולי יש את כל הדברים האלה,
כל לילה דמעות זולגות על הפנים שלי, בזמן שאני בוהה בתקרה
וכל מה שעולה לי לראש זה סיבות ללמה אני לא מספיק טובה..
ואני לא מספיק טובה, לא מספיק מוצלחת או יפה
לא מספיק חכמה, לא מספיק מצחיקה.
אני לא מספיק , וזה מובן תכלס...
אני מרגישה רע, וזה נאגר יום ועוד יום בבטן,
בתוך הראש שלי , נאגרים בתוך הלב שלי..
וזה קשה, זה ניהיה קשה יותר מיום ליום
לא לוותר, להמשיך לחלום, ולראות דברים טובים במציאות השבורה הזו
וזה קשה, נהיה קשה יותר מיום ליום,
לקום אחרי לילה קשוח עם דמעות ולשים מסכה וחיוך על הפנים..
לשחק שהכל בסדר, ואז בשקט בשקט לתת להכל להתפרץ, בחושך לבד בחדר..."

אני שומרת בבטן וזה מדכא אותי, אני הופכת למדוכאת יותר מיום ליום, 
אני מתחילה לאבד תקווה שהמצב הזה ישתנה, אני מתחילה להתרגל למצב הזה...
אני מתחילה ליפול יותר ולקום פחות, אני מתחילה לבכות יותר ולאכול ולישון פחות...
אני רק רוצה לבכות למישהו, לפרוק למישהו במקום לבכות ולפרוק למסך...
לא שאני מזלזלת בזה זה הדברים שמצילים אותי כל פעם, אבל אתם יודעים, 
לפרוק לחברה לא יזיק, לפרוק אמיתי בלי להרגיש אווירה שיפוטית,
להוציא הכל בלי מעצורים, בלי לשנות נושא כשהדמעות מתחילות לרדת על הפנים..
אתם יודעים שיחה אמיתית מהלב שלי ללב של מישהו אחר...
זה הכל, ויש מצב שזה יותר מידי, פשוט לרצות שיהיה מישהו לצידרך לא חובה באופן פיזי,
אבל שפשוט תמיד יהיה שם...
אולי זה בקשה גדולה מידי לבן אדם כמוני, קבלו ביטול...
שיהיה לכם ערב/לילה טוב..
IM ALedya
edya
19/06/2019 10:35
זה מאד הגיוני לרצות לפרוק אצל מישהו.. חבר/ה טוב/ה או אצל פסיכולוג..
חפשי לך את זה.
אני פה בשבילך וגם במייל אם תרצי :)
broken wings
19/06/2019 13:19
אוקי, תודה רבה (:
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
משפט אהוב
אתה לא יכול לירות במישהו ואז לבקש סליחה ולהגיד שלא התכוונת, אם לא התכוונת לפגוע למה היה לך רובה מההתחלה? אתה יכול להגיד שזה בשביל הרתעה אבל אם אתה רוצה רק להרתיע למה היה לך כדורים ברובה? אם לא רצית לפגוע בתכלס לא היית עושה את זה