עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים הם סערה, סערה של רגשות, לפעמים אני הולכת לאיבוד בתוכה , לפעמים הסירה שמצילה אותי מלטבוע בסערה נשברת ואז אני כותבת ,כותבת כדי לבנות לעצמי סירה חדשה, כותבת כי על גבי שחור ולבן הכל נהיה ברור יותר.
החיים הם סערה, וכולנו לכודים בה...
חברים
ילדאישInvisble girlSurvivesIM ALVenus

אני.. (יש הסבר מתחת לקטע תקראו אותו אחרי הקטע)

14/06/2019 00:47
broken wings
אני כותבת את זה ובוכה, לא כי קרה משהו רע, לא כי נפגעתי מעוד "חברה"
אני כותבת את זה כי נמאס לי להרגיש כמו אכזבה,
כותבת את זה כי נמאס לי להרגיש כמו כישלון
נמאס לי מהמחשבות שרצות לי בראש לפני שאני הולכת לישון,
נמאס לי מהכאב הזה שאני מתעוררת איתו בבוקר, מסתירה אותו בשאר היום והולכת לישון איתו מחובקת
אתם לא מבינים שאני מרגישה כאילו אני נחנקת
הכל נראה חסר ערך פתאום, אני לא יכולה להיות שמחה באמת,
אני לא יכולה לחייך באמת, אני לא יכולה להוריד את המסכה המזדיינת הזו,
היא תמיד שם, תמיד נשארת דבוקה לפנים שלי,
נמאס לי להיות עם שריון מורם כדי להגן על עצמי כל פעם מחדש
מהמילים, מהתגובות, מהקללות, מהודעות, מהדחיפות, מהבדיחות
אני לא מצאתי את המקום שלי גם במקום שאמרו לי שכולם מוצאים בו את המקום שלהם, עד כדי כך אני כושלת
אני מחזיקה את החברים שלי מלא להישבר אומרת להם לא להקשיב לקללות בזמן שאצלי הכל קורה הפוך, עד כדי כך אני כושלת
אני לא יכולה לשלוח הודעה דפוקה של "יש לך זמן לדבר?", ואם כבר שלחתי אז אני אנסאנד להודעה, עד כדי כך אני כושלת
אני לא מסוגלת להתמודד עם האמת שה"חברים", האנשים האלה מציבים בפני, עד כדי כך אני כושלת
אני יכולה לבכות מזה שבן אדם אחר בוכה, מזה שלבן אדם אחר קשה, עד כדי כך אני כושלת
אני עוזרת לאנשים שפוגעים בי, רק כי הם מבקשים וצריכים עזרה, עד כדי כך אני כושלת
אני מאמינה בטוב לב של אנשים בלי להכיר אותם, עד כדי כך אני תמימה
אני מאמינה בזה שבן אדם יכול להשתנות, אני מאמינה בהזדמנות שניה גם כשהיא מגיעה בפעם השלישית, עד כדי כך אני סתומה
אני לא מסוגלת לענות למי שפגוע בי כי אני לא רוצה לפגוע בו כמו שהוא פגע בי, עד כדי כך אני טיפשה
אני, שבורה מהיסוד, מנסה לבנות את עצמי מהשברים וכלום לא הולך לי
לכל אלה שאומרים שאני מביאה את זה על עצמי, 
אני אחראית לזה, אני הבעיה בזה
סבבה?
עכשיו אתם מרוצים?!
אני מוקפת בהיטרים, מנסה למצוא את הידים של החברים האמיתים שלי, אבל הולכת לאיבוד בין כולם..
אני עד כדי כך סתומה שניסיתי כלכך הרבה דברים כדי למלא את החור הזה , את הריקנות שיש בי כל פעם שאני שמה את החיוך המזויף, כל פעם שאני לבד בחדר בוכה...
אני ניסתי למלא את הריקנות בדברים כלכך חסרי חשיבות, אבל למה שאני אתלונן על זה אני חסרת חשיבות בעצמי...
אף פעם לא מצאתי שלום עצמי, ואני התעייפתי מהניסיון למצוא את זה..
אני שמה מגן על עצמי, אני שמה על עצמי מסכה, אני שמה על עצמי חיוך מזויף 
אף אחד לא ראה אותי אמיתית, אף אחד אני רצינית
רק כשאני כותבת ככה אני אמיתית אני בלי מסכות
אני לא יודעת מי באמת רוצה לראות את אני האמיתית בלי מסכות
אני לא יודעת מי באמת רוצה לשמוע את האמת על התחושות שלי
אז אני שותקת ושומרת את הרוב לעצמי
מעטים האנשים שיודעים על האירועים האמיתים ששוברים אותי,
על הסיפורים שמספרים על חברים מזויפים אבל שניה אחרי זה אומרים לי שאסור לי לדבר על זה
כי זה יחשוף את זה שהם סיפרו , ואז יכעסו עליהם
אז אני נשארת חצויה, משחקת את המשחק בזמן שאני יודעת את האמת
בזמן שאני מודעת לעובדה שאולי כל מילה היא לא נכונה
מעטים האנשים שיודעים על האירועים האמיתיים ששוברים אותי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני באמת שונאת לישון,
מעטים האנשים שיודעים למה אני באמת לא אוהבת את הבית ספר שלי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני לא אוהבת את עצמי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני מי שאני,
מעטים האנשים שיבינו את זה, ולכן מעטים האנשים שיודעים את זה
הכל חלקים מפאזל ענקי, כל סיפור זה חלק
והפאזל השלם זה אני, רק שחסר חלק
החלק מוחזק בידי הכאב, הוא שומר אותו קרוב 
ואף פעם לא עוזב, הוא פה כדי להזכיר הכל
הוא מזכיר לי את כל הדברים מהעבר , לא דווקא מהעבר הרחוק
לרוב זה מלפני ארבע שנים, מהיום הראשון שלי בכיתה ו'
אני מרגישה את המחנק עולה שוב בגרון, אני כותבת הרבה 
כותבת גם עם האצבעות הנקעות, מרגישה את הכאב וממשיכה לכתוב מהיר יותר
כי סעמק, אני צריכה להוציא את זה, והכאב שיצא
שיצא בכל דרך שהוא רוצה..
אבל נכון זה די כואב עכשיו, יותר מלפני אבל נשים קרח וזה יסתדר
אני רק רציתי לכתוב את זה, וזהו 
אני רק רציתי להגיד את זה, וזהו
אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני מרגישה אבודה ...
אין לי מה להגיד לכם, 
אני רק יכולה להגיד לכם שאני בסדר,
תחליפו את הד' בת' ותקבלו בסתר,
כי המילה "בסדר" מסתירה המון רגשות בסתר,
אני רק יכולה להגיד שיהיה בסדר...
מקווה לפחות...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה משהו שכתבתי חודש שעבר, עברה עלי תקופה קשה, לקחתי הפסקה לעצמי
זה הטקסט האחרון שכתבתי לפני זה, מצאתי אותו עכשיו וחשבתי לפרסם אותו..
כי אני יודעת שיש עוד אנשים שאיבדו תקווה,שהרגישו שכל הכוח נשאב מהם
אני אולי רק בת 15 אבל החיים שלי רצופים בכאבים מאז שאני זוכרת את עצמי,
אף פעם לא השתלבתי, אף פעם לא קיבלו אותי, גם לא במקום שאמור היה לקבל את כולם,
אני מרגישה טוב יותר עכשיו..
התחזקתי נפשית ופיזית, אני עומדת לעזוב את המקום שעושה לי הכי רע כרגע
אני מאושרת בלשון המעטה, יש לי חברים תומכים, וחבר מדהים...
יש לי עבודה במשהו שאני אוהבת לעשות, אני עומדת ללמוד במגמת החלומות שלי שנה הבאה.
המשפט היחידי שחיזק אותי בתקופה הזו, הוא היה כתוב בכל מקום זה המשפט הבא:
"השאלה היא לא מי ייתן לי, השאלה היא מי יעצור אותי" (איין ראנד)
תמיד חיכתי לאישור, למישהו שיאשר לי שיצאתי בסדר, וזה מה שעצר אותי מלהתחיל לאוהב את עצמי
ועכשיו אני היחידה שנותנת לעצמי אישור..
השאלה היא לא מי יתן לך להיות מאושר, אלא מי יעצור אותך והתשובה היא אף אחד, כי אתה פאקינג אתה
אם אתה באמת מאמין בעצמך אתה מסוגל להגשים כל דבר שתרצה..
ולמתחכמים אולי לא תוכלו לעוף באופן פיזי, אבל חשבתם פעם על תעופה נפשית?
IM AL
IM AL
14/06/2019 16:11
עצוב היה לי לקרוא שתא לא אהבת את עצמך,
את מצד אחד כל כך אופטימית ומצד שני לא אוהבת את עצמך ומלינה על כך שלא יודעים מי את,
למה?
את מיוחדת באופן שבו את רואה את את הדברים בצורה כל כך ישירה וכנה, לא רבים מסוגלים לכך.
אולי תכתבי על עצמך פה יותר וכך יקל עלייך להתמודד עם המציאות ?
כל פעם שאת כותבת קורא אותך ומסוקרן להבין מי את ומה הסודות שאת מסתירה.
את נשמעת אדם מעניין נורא.
broken wings
15/06/2019 18:45
תודה על התגובה (:
אני לא חושבת שאני בן אדם מעניין, אבל בסדר.
אני לא מתלוננת על זה שלא יודעים מי, לא על זה אני מלינה.
אני מלינה על זה שכשהייתי מי שאני באמת החיים נתנו לי כאפה, כשהייתי אני זה היה כרוך במכות כל יום, בקללות כל יום, בהשפלות כל יום וכל מי שראה את זה שתק, בין אם זה היה מבוגר או ילד הם פשוט נתנו לזה לעבור על סדר היום כאילו זה בסדר שילדה קטנה חוטפת מכות מארבעה בנים אחרים.
על זה אני מלינה, על האדישות של החברה לסטיאוצית האלה, על כל אלה שמעדיפים לשמור על עצמם ולא על בן אדם שנמצא במצוקה. אני מלינה על כל האנשים שחזקים על חלשים.
על זה אני מלינה, לא על זה שלא יודעים מי אני...
על זה שלא יודעים מי אני באמת, זה כי אף אחד לא באמת רוצה לדעת, קל להם להגדיר אותי בראש שלהם איך שהם רוצים ולפעול לפי זה, ומה אני אגיד לך שיהנו.
אני לא מתלוננת על זה, אני לא מצפה שמישהו ירצה לדעת מי אני, שמישהו ירצה לשמוע את מה שאני מרגישה או חושבת, אני לא מצפה לזה אני חושבת שאני חסרת חשיבות, ואנשים לא מתעסקים בדברים חסרי חשיבות, לפחות לא לעיתים קרובות.
IM AL
15/06/2019 21:56
כעת מבין יותר , התעללות זה משהו בלתי נסלח והכי עצוב שברוב המקרים אחרים לא שמים לב שמישהו אחר קורבן של התעללות., כפי שאת מתארת.
וזה גורם לי לחשוב שאת אדם חזק למרות שבטח את תאמרי שלא.
broken wings
15/06/2019 22:38
צדקת, אני באמת חושבת שאני לא בן אדם חזק, להפך אני חושבת שאני בן אדם יחסית חלש.
שמחה שעכשיו אתה מבין את הכוונה שלי בצורה טובה יותר.
סיציליאנה
15/06/2019 12:21
אנחנו נופלים לדפוסים נורא מהר, גם אם הדפוסים האלה פוגעים בנו.
אם נפגעת פעם אחת- את כנראה תמצאי את עצמך שוב במצב הזה.
אם עזרת למישהו על חשבון לעזור לעצמך- מאוד יכול להיות שתעשי את זה שוב.
אנחנו בנויים ככה,
בנויים לחזור על טעויות.
אני רוצה שתדעי שאני וכל מי שקורא כאן נמצאים פה בשבילך.
ואת יכולה לכתוב ולספר ולשתף, כמו שאף פעם לא העזת,
ואולי לשבור את הדפוס הזה של להחזיק בבטן וקצת להתחיל להשתחרר.
לא בטוח שיהיה לנו מה להגיד כדי לעזור,
אבל אנחנו נהיה כאן ונתמוך,
כי מגיע לך שיאהבו אותך ויתמכו בך.
את מדהימה 3>
broken wings
15/06/2019 18:37
אני אכתוב פה יותר מקווה שזה יעזור, ותודה על התגובה.
Dor Schneider
18/06/2019 06:10
אין לי מה להוסיף מעבר למה שסיציליאנה כתבה
היכולת שלי לעזור לך מאוד מסקרנת אותי כרגע, מה אני יכול להציע לך?

אני הילר, ומטפל, ואני מושיט יד פתוחה שאת יכולה לקחת אם תרצי, ולגבול שתרגישי בנוח
broken wings
18/06/2019 11:25
לא הבנתי, חחחח
אני אשמח אם תוכל להסביר את ה2 שורות האחרונות בצורה טובה יותר
IM AL
18/06/2019 16:52
התמונה למטה מצד שמאל עם האקדח מפחידה אותי כל פעם מחדש כשאני קורא פוסטים שלך זה מפחיד אותי.
broken wings
18/06/2019 21:52
האמתי שאין לתמונה חשיבות כלכך, סתם אהבתי את איך שהתמונה נראית, האמתי שאני פשוט אוהבת רקעים שחורים וכשפתחתי את הבלוג זה הרקע שמצאתי אז פשוט שמתי אותו.
אני כבר תקופה חושבת להחליף פשוט עוד לא מצאתי את התמונה הנכונה.
בכל מקרה אין לך ממה לפחד, אין למה שיש בתמונה הזו חשיבות
broken wings
18/06/2019 23:37
האמתי שבגלל שלרוב אני דרך הטלפון אז זה לא מראה לי את התמונה הזו אז האמתי שדי שכחתי שיש את הדמות הזו.
IM AL
19/06/2019 12:30
היי, ראיתי שהחלפת, לא נעים לי מרגיש שזה בגללי :(
אבל שמחתי לשמוע שאין לזה חשיבות, לא מזמן החלפתי מרקע שחור לבהיר.
לא יודע אם זה קשור למשהי.
broken wings
19/06/2019 13:18
אם תשים לב תראה שהרקע שראית שכתבת את הודעה והרקע שיש עכשיו השתנה, זה לא קשור אליך, חיפשתי רקע שחור עם משהו עליו.
מצאתי עכשיו את הרקע האוהב עלי, לרקע הראשון לא היה כלכך חשיבות פשוט אהבתי את העובדה שהוא שחור.
אין לך על מה להרגיש לא נעים (:
IM AL
19/06/2019 14:20
היי, שוב החלפת!
אוהב שחור :)
ממש אוהב לקרוא אותך.
broken wings
19/06/2019 15:10
תודה, כן זה מה שכתבתי לך למעלה שהחלפתי שוב את הרקע מאז ששהגבת את ההודעה(:
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
משפט אהוב
אתה לא יכול לירות במישהו ואז לבקש סליחה ולהגיד שלא התכוונת, אם לא התכוונת לפגוע למה היה לך רובה מההתחלה? אתה יכול להגיד שזה בשביל הרתעה אבל אם אתה רוצה רק להרתיע למה היה לך כדורים ברובה? אם לא רצית לפגוע בתכלס לא היית עושה את זה