עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים הם סערה, סערה של רגשות, לפעמים אני הולכת לאיבוד בתוכה , לפעמים הסירה שמצילה אותי מלטבוע בסערה נשברת ואז אני כותבת ,כותבת כדי לבנות לעצמי סירה חדשה, כותבת כי על גבי שחור ולבן הכל נהיה ברור יותר.
החיים הם סערה, וכולנו לכודים בה...
חברים
ילדאישInvisble girlSurvivesIM ALVenus
סליחה אמא...
07/07/2019 23:07
broken wings

אמא אני לא מבינה את זה, לכל מקום שאני הולכת אני מתארת אותך בתור המלכה של החיים שלי,

אני רק רוצה לגרום לך להיות גאה בי, אז ראבק איך אני נכשלת בזה,

אני מצטערת שאני מפשלת שוב ושוב, אני מצטערת שאני לא בת מספיק טובה בשבילך

אני מצטערת שאני מאכזבת אותך, אני מצטערת שאני ילדה מטומטמת שמכעיסה אותך,

אבל אני הכי מצטערת שאני לא מבינה את זה,

למה לא משנה מה אני אעשה, זה אף פעם לא ירצה אותך

למה אני תמיד אחשב כפחות טובה בעינך, אני לא הנכדה המועדפת אצל אף סבא וסבתא,

אני גם לא הילדה המועדפת בבית , אני מבינה את זה, אחי הגדול טוב יותר זה מקובל אלי.

אבל זה לא אומר שאני שווה פחות, אז מה אם אני פחות שמחה ממנו, חשבת שהוא שמח כי הוא טוב לו? 

כי הוא מרגיש שהוא שווה משהו שיש לו ערך, בעוד אני מחפשת ימים ולילות אחר המשמעות שלי והחשיבות שלי.

ואת כל פעם מחדש כועסת עלי, כי כשצועקים עלי אני מרימה את הקול בחזרה, 

כי כשלא מקשיבים לי אני מתעצבנת, כי את תמיד חייבת להיות צודקת, למה אמא?

למה אני צריכה להרגיש לא בנוח מכיתה ו' לבקש ממך דברים, אז בכיתה ו' הלכתי כבר לחפש עבודה,

 בתירוץ לשאולים זה שעשיתם מספיק ושאתם לא אמורים להוציא את הכסף שלכם על השטויות שלי מה שנכון, 

אבל גם שאני עובדת ומרוויחה את הכסף בכוחות עצמי זה לא בסדר, 

כי כל מה שאני אי פעם ארצה לקנות מהכסף שלי זה יהיה שטויות קניתי מחשב זה שטויות, 

קניתי תיק לבית ספר שטויות, קניתי לי נעליים שטויות, ציוד ציור שטויות, אני שטות אחת גדולה וזהו.

למה אני אף פעם לא אהיה טובה מספיק, למה לא משנה מה אני אעשה זה לא יהיה טוב.

אני לא מבינה את זה, אני באמת לא מבינה את זה.

רבת איתי לפני כמה ימים, ניתקת את השיחה באמצע כי "צעקתי עליך" ואחרי זה התעלמת ממני במשך יום שלם,

 אחרי שחזרת מהעבודה לא קיבלתי שלום או משהו וכשבאתי להגיד לך שלום לא קיבלתי יותר מפרצוף חמוץ ושלום בחזרה.

אני מבינה שיש לך ימים קשים בעבודה, ושמעצבנים אותך, אבל אני לא מבינה איך העצבים מגיעים עלי.

אני מרגישה שאני צריכה ללכת בזהירות ולחשוב לפני כל מילה שבע מאות אלף פעם, כדי שלא תתעצבני עלי, 

ואז את עוד מתפלאת למה אני לא פותחת את הלב שלי בפניך..

הלב שלי שבור, הביטחון העצמי שלי מרוסק, אני שונאת את עצמי את הפנימיות שלי ואת החיצוניות שלי,

 אני לא יודעת מי אני, מה אני, אני פאקינג אבודה.

עם גוף פצוע אני מחפשת טיפה קטנה של אהבה.

ואני לא יודעת איך זה מצטייר אבל שלא תטעו קיבלתי את אמא שלי במתנה, 

זכיתי לקרוא לה אמא שלי, היא מדהימה, היא בן אדם מיוחד ואני אוהבת אותה יותר ממה שאני אי פעם אוהב את עצמי.

אבל לזה כואב לי, כואב לי לחטוף צעקות על בסיס יום יומי מבן אדם שאני כל כך מעריכה ומנסה לא לאכזב.

כואב לי.

אני מצטערת אמא, מצטערת שאני לא טובה מספיק.

את לא תקראי את זה אף פעם, כי המערכת יחסים בנינו גרועה,

אבל אני באמת אוהבת אותך, אני באמת מצטערת שאני לא מספיק,

סליחה אמא...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כתבתי את זה לפני כמה זמן, המצב השתפר לא בהרבה אבל השתפר.

אני בכל זאת רוצה לשתף את זה פה.

לילה טוב (:

0 תגובות
מקווה שאצלכם הכל בסדר
02/07/2019 21:29
broken wings

אני רוצה לפרוק למישהו את כל מה שעובר עלי,

אני רוצה לצעוק חזק את הכאב שלי,

כלכך חזק שהכאב יצא לי מהלב, ומכל החלקים בגוף,

כלכך חזק עד שהכאב יתנדף, יעוף

זה קשוח, זה מסובך, זה גורם לי להרגיש מתוסבכת,

אם רגשות רעים זה דגים ואנחנו דייגים אז תפסתי אלף דגים ברשת,

אני מבקשת, לא מצווה או דורשת,

אז תחסכו ממני את התלונות, כי אני כולה רוצה לדבר עם חברות אמיתיות,

אני רק רוצה לפרוק את הלב שלי לחברה ולא למלא עוד דפים בפריקות,

אני מסתכלת במראה ורואה רק זיכרונות,

כאב עמוק שממלא הרים של מחברות,

אני נולדתי שונה, אני נולדתי אחרת,

לא הצלחתי תחת הלחץ של המסגרת,

דורשים ודורשים, חונקים, לא מורדים מהלחץ לוחצים על פול גז,

ואני רק רוצה ללחוץ על הברקס, לשים את הלחץ מאחורה בארגז בבגאז'

אבל זה לא עוזר, כל יום שעובר אני יותר מתוסכלת,

יותר קשה לי להיות מאושרת, דאמט

זה כואב כלכך, בכיתי כבר נהרות של דמעות,

נתתי כמות אגרופים לקירות שלא מביישת לוחמות,

נשכתי את השפה כל פעם שהדמעות עלו בציבור,

נו את מכירים כבר את הסיפור,

אני בלחץ מכלכך הרבה דברים, אני מפחדת,

אני מרגישה איך לאט לאט אני נשברת,

וקול אחד בראש אומר לי יופי תישברי כי זה לך זה מגיע

וקול אחר אומר לי תמשיכי עם ראש מורם ועוד תגיעי לרקיע

וזה מתסבך אותי, כי מצד אחד בקטע של החלומות אני יכולה להיות כמו דדפול

ואז אי אפשר להוריד אותי, אבל המוטיבציה ברצפה, כי אני לא מפסיקה ליפול

תבינו שכתבתי את הקטע הזה, ואולי הוא לא הכי טוב או נכון

אולי בשבילכם הוא לא מספיק מסודר או מלא בהיגיון,

אבל כשאני כותבת רגיל לא קוראים, זה מרגיש שאין חשיבות לכתיבה שלי,

אני מפחדת מהיום שאני אצליח לדבר על הרגשות שלי ואז אני אגלה שגם אין חשיבות לקול שלי

וזהו סיימתי כאן, אין לי מושג מה לעשות,

הלכתי לצייר, לכתוב קטע חדש או לבכות,

נראה מה יהיה, מקווה שאצלכם הכל בסדר

ושאתם לא כמוני בוכים עכשיו בחדר

1 תגובות
הגיע הזמן
26/06/2019 18:41
broken wings
הגיע הזמן, הגיע הזמן לשחרר,
הגיע הזמן, הגיע הזמן לוותר על זה,
על הקרב התמידי הזה אני אוותר,
על הניסיון התמידי הזה לרצות אחרים,
הגיע הזמן לשחרר, לשחרר את עצמי,
מהאזיקים של החברה, מהאזיקים של עצמי,
הגיע הזמן להתשחרר, ימים טובים מתחילים להגיע,
ימים טובים באמת, אני שמחה, ואו לא חשבתי שאני אגיד את זה , אבל אני באמת מתחילה להיות שמחה.
אולי זה כי בפעם הראשונה בחיים שלי הצלחתי להשתחרר מכמה דברים וזה הזוי איך דברים מתחילים להסתדר כשכבר לא אכפת לכם מהם.
אני מתחילה להיות שמחה, ולהיות שלמה עם עצמי ועם הדרך שלי.
בכל יום ויום, לא משנה באיזה דרך, אני משתפרת.
2 תגובות
אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה ):
23/06/2019 22:09
broken wings

אני רוצה את החיים שלי בחזרה, 

אני יודעת שזו שורת פתיחה מזורה אבל ככה אני מרגישה, 

אני רוצה את החיים שלי בחזרה, 

את החיים שלי לפני שהיה לי ביטחון עצמי ברצפה, 

לפני שנאתי בעצמי כל פיסה ופיסה, 

לפני שלא יכולתי להסתכל על עצמי במראה בלי להוזיל דמעה, 

לפני שהבנתי כמה העולם נורא.

אפשר לקבל מעט מהילדה הקטנה שהייתי פעם, 

הילדה התמימה שהאמינה שהטוב יחזור אליה בחזרה, 

שהאמינה שיום יבוא והחרם יפסק למרות שהוא נמשך חצי שנה,

היא עדיין שמה חיוך אמיתי וקמה כל בוקר עם תקווה אפשר לחזור להיות היא,

כי הילדה הקטנה הייתה בטוחה בעצמה, 

בטוחה ביכולות שלה, 

בטוחה ביופי שלה הפנימי החיצוני.

אפשר לקבל קצת מהאמונה שהייתה לי בעצמי אז, 

שהאמנתי שאני יכולה להזיז הרים, 

שהאמנתי שהעובדה שהם מתבריינים עלי היא לא אשמתי.

אפשר לחזור להיות הילדה הקטנה והשמחה, 

בלי כל הפחדים, בלי כל הלחצים,

 בלי כל המחשבות והרגשות השלילים.

אפשר לחזור להגיד רק שלום,

 לקבל קצת אור מאותה ילדה, 

אני בתקופה קשה, 

חשוכה זו לא מילה שמסוגלת לתאר אותה, 

אני עמוק בתוך הבור אין אפילו טיפה קטנה של אור.

לפני שהרגשתי כלכך אבודה, 

אפשר לקבל את החיים שלי בחזרה?!

כי עכשיו אני מרגישהשאני מתה מבפנים,

 ל יום שעובר אני מוותרת על עצמי יותר, 

אני מאבדת אמונה, 

מאבדת תקווה שהמצב ישתנה, 

שבסוף יאהבו אותי, 

מאבדת אמונה שאני לא לבד,  

אני שונאת את עצמי יותר עם כל יום שעובר, 

נרדמת מאחור יותר כי הדמעות לא מספיקות לרדת, 

אני נרדמת עם דמעות בעיניים על בסיס יומי.

וכל יום הודעות שרציתי לשלוח נמחקות, 

ואני נשארת לשבת לבד צמוד לקיר, 

נותנת אגרופים עד שהידים כאובות, 

רצה למיטה מתכסה מתחת לשמיכה ובוכה שעות, 

ועכשיו שאני בחופש אין לי למה לקום מהמיטה

אז אני נשאבת לתוכה,

נשארת שם שעה ועוד שעה ועוד אחת וככה יום שלם מתבזבז.

הראש שלי מלא במחשבות , בפחדים, בלחצים.

הלב שלי מלא ברגשות שלילים,נבשברים, בפריקות.

הלוואי שיכולתי לשלוח אתההודעה שאני רוצה,

הלוואי שיכולתי לדבר על הפחדים שלי עם מישהו 

בלי פחד שישפוט או יכנס סתם ללחצים מיותרים,

הלוואי שיכולתי לשתף מישהו בהכל ולא לשמור הכל לעצמי,

הלוואי שיכולתי לבכות בקול, 

ולא על הכרית כדי שלא ישמעו,

אני רק רוצה לשפוך את הלב,

 לשפוך את הרגשות שלי,

לא לדפים מזדיינים שעכשיו נרטבים מהדמעות,

לא למסך שהדמעות גורמות לאצבעות להחליק כשהן מקלידות,

זה בקשה מוגזמת לרצות לדבר לחברה אמיתית, 

לא  בן אדם שמחשיב את עצמו לבייביסיטר שלי 

רק כי אני משתפת אותו בדברים,

לא לאחד שמצד אחד אומר לי שהוא פה

 ומצד שני הוא הראשון שעוזב, 

לא לאחד שאומר לי לשפוך את הלב 

ואז הולך ומספר שאני מעיקה.

אחד כזה אמיתי זה כל מהשאני צריכה, 

אני יודעת שזו בקשה גדולה ומוגזמת,

אני יודעת שבן אדם כמוני לא אמור לקבל את זה,

זו זכות חבר אמיתי, 

זכות שמגיעה רק לאנשים טובים,

ואני לא אדם טוב , 

אני אדם חרא וחלש ועלוב..

כלכך עלוב, נשבר לי.

אני מודה על כל שניה ושניה שאני בחיים כי זו מתנה,

אבל אני כלכך סובלת מהמציאות השבורה הזו,

עמוק בפנים יש לי אמונה שבסוף יהיה טוב,

אבל האמונה הזו מוסתרת כלכך טוב

מאחורי כל הדברים השלילים שקשה לזכור שהיא שם...

הלוואי שזה היה שונה...

הלוואי שיכולתי לפרוק לחברה ,

הלוואי שיכולתי להפסיק לבכות,

הלוואי שיכולתי להפסיק לשנוא את עצמי,


אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה
3 תגובות
פיסת תקווה
17/06/2019 23:10
broken wings
תבטיחי לי שיגיע יום ואני אהיה טובה מספיק,
שיגיע יום ואני אוהב את עצמי,
שיגיע יום ולא יעלו לי דמעות בעיינים כל פעם שאני אסתכל במראה,
שיגיע יום ואני לא אצטרך לשים מסכה,
שיגיע יום ויאהבו אותי, ויקבלו אותי
תבטיחי לי שיהיה לי מקום בטוח,
שאני לא אסתובב אבודה בעולם,
מחפשת מקום להסתתר מהרוע שיש בחוץ,
תבטיחי לי שיהיה לי מקום שאני אוכל להוריד את התיק הכבד שאני סוחבת עלי במשך היום , שאני אוכל להוריד אותו ולהירגע,
תבטיחי לי שיום יבוא ואדם יתקן לי את הלב השבור עם אהבה אמיתית וכנה,
אני רוצה הבטחה אמיתית, כמו ילדים קטנים שבועת זרת,
אני רוצה להישען על משהו, על פיסת תקווה אחרונה,
ואני לא מוצאת אותה, אני מחפשת אותה
כי בנתיים אני לא מוכנה לוותר עליה,
מה שהיא לא תיהיה , איפה שהיא לא תיהיה אני בדרך למצוא אותה
4 תגובות
עוד קצת
17/06/2019 20:29
broken wings
בעולם אחר במציאות אחרת הייתי כותבת את הדברים הבאים:
"עוד קצת, עוד קצת וזה נגמר
עוד קצת, תחזיקי מעמד זה עוד שניה עבר
עוד מעט וזה יגמר,
עוד קצת והשנאה העצמית תעלם
עוד קצת ויהיה לך ביטחון עצמי
עוד קצת ותאהבי את עצמך
עוד קצת ותחשבי שיש לך חשיבות/ ערך
עוד קצת ויאהבו אותך
עוד קצת ולא תצרכי לשים מסכות
עוד קצת ויקבלו אותך
עוד קצת ואת תמצאי את המקום הבטוח שלך
עוד קצת ואת תוכלי לפרוק לאנשים בלי לאכול את הלב אחר כך
עוד קצת וזה יעבור, רק תחזיקי מעמד
אל תוותרי, זה יעבור עוד מעט
רק תיקחי נשימה עמוקה ותמשיכי"
בעולם הזה, במציאות הזו, אני אכתוב את הדברים הבאים:
"כולם אומרים עוד קצת, אומרים לי לקחת עוד נשימה אחת וזה יגמר
אומרים לי להירגע ולא להכניס לעצמי את המחשבות האלו לראש,
אומרים לי שזה לא אשמתי ושאני צריכה לאהוב את עצמי,
אומרים לי שאני חזקה ובעלת ערך,
וכשאומרים לי את זה אני מרגישה כמו תיירת שמגיעה למדינה זרה
אני התיירת, הדמות שהם מתארים זו המדינה הזרה והם המדרכים שמסבירים לי אליה..
מה שהם רואים בי, מרגיש כלכך רחוק מהמציאות,
זה פשוט חייב להיות טעות.
תבינו זה לא הגיוני...
אמרתם שמי שעושה טוב הטוב חוזר עליו,
ואני, חוטפת כאפה ועוד כאפה , אז איך אני בן אדם טוב? אה
איך זה מסתדר...
זה לא הגיוני בן אדם טוב לא אמור לשנוא את עצמו,
בן אדם טוב לא אמור להיות עם ביטחון עצמי בקרשים,
לא אמורות להיות דמעות על הלחיים רק ממבט על עצמו במראה...
זה לא מסתדר, ולי יש את כל הדברים האלה,
כל לילה דמעות זולגות על הפנים שלי, בזמן שאני בוהה בתקרה
וכל מה שעולה לי לראש זה סיבות ללמה אני לא מספיק טובה..
ואני לא מספיק טובה, לא מספיק מוצלחת או יפה
לא מספיק חכמה, לא מספיק מצחיקה.
אני לא מספיק , וזה מובן תכלס...
אני מרגישה רע, וזה נאגר יום ועוד יום בבטן,
בתוך הראש שלי , נאגרים בתוך הלב שלי..
וזה קשה, זה ניהיה קשה יותר מיום ליום
לא לוותר, להמשיך לחלום, ולראות דברים טובים במציאות השבורה הזו
וזה קשה, נהיה קשה יותר מיום ליום,
לקום אחרי לילה קשוח עם דמעות ולשים מסכה וחיוך על הפנים..
לשחק שהכל בסדר, ואז בשקט בשקט לתת להכל להתפרץ, בחושך לבד בחדר..."

אני שומרת בבטן וזה מדכא אותי, אני הופכת למדוכאת יותר מיום ליום, 
אני מתחילה לאבד תקווה שהמצב הזה ישתנה, אני מתחילה להתרגל למצב הזה...
אני מתחילה ליפול יותר ולקום פחות, אני מתחילה לבכות יותר ולאכול ולישון פחות...
אני רק רוצה לבכות למישהו, לפרוק למישהו במקום לבכות ולפרוק למסך...
לא שאני מזלזלת בזה זה הדברים שמצילים אותי כל פעם, אבל אתם יודעים, 
לפרוק לחברה לא יזיק, לפרוק אמיתי בלי להרגיש אווירה שיפוטית,
להוציא הכל בלי מעצורים, בלי לשנות נושא כשהדמעות מתחילות לרדת על הפנים..
אתם יודעים שיחה אמיתית מהלב שלי ללב של מישהו אחר...
זה הכל, ויש מצב שזה יותר מידי, פשוט לרצות שיהיה מישהו לצידרך לא חובה באופן פיזי,
אבל שפשוט תמיד יהיה שם...
אולי זה בקשה גדולה מידי לבן אדם כמוני, קבלו ביטול...
שיהיה לכם ערב/לילה טוב..
2 תגובות
אתה זוכר
16/06/2019 21:15
broken wings
העניין הוא ש... אין לי שמץ אם אתה זוכר,אתה זוכר?
כי ככה לא מתנהגים כשזוכרים, אז תענה לי אתה זוכר, זוכר את הפעם הראשונה שבכיתי לידך? כן, למרות שהיא הגיעה רק אחרי שלוש שנים כי עד אותה רגע אתה הייתה היחיד שהרגיש בטוח, עד אז אתה התלוננת וביקשת עזרה ואני עזרתי.
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהייתה לנו שיחה אמיתית ? שישבנו שנינו על הדשא , הראש שלי היה מונח על הבטן שלך ורק אנחנו והכוכבים הינו שם, זוכר את הממטרות ואת האיש שצעק " תרדו מהדשא ואני אכבה את הממטרות".
אתה זוכר את הבדיחות הפרטיות שלנו שהיו כלכך טיפשות וחסרות פואנטה? זוכר את בגטה ואת המבטא שהמצאנו לדמות איך בשניה שנכנסו אליה נקרענו שנינו.
אתה זוכר שלא היה לנו אכפת? ממה חושבים, ממה אומרים, מאיך זה נראה, שכל דקה ביחד הייתה מרגישה כמו שניה, שהינו רק שנינו ,אחד ליד השני.
אתה זוכר את הסיפורים שסיפרתי לך , את הפריקות? זה לא היה מזמן נו תנסה להיזכר, אני זוכרת אל תבדוק , אני זוכרת אפילו על הריבים הקטנים שהיו לך עם ההורים על זה שהם צעקו עליך כי לא שטפת כלים, או לא רצית לעשות ביביסטר לאחים שלך.
אתה זוכר שאני שרתי איתך ,ישבנו כולנו על הדשא הוצאנו את הגיטרה ושרנו?
אתה זוכר את כל זה, את כל הדברים הטובים, הזכרונות?
אתה זוכר אתה העובדה שאתה בחרת לקום וללכת?
אתה זוכר את זה שאתה בחרת לבגוד באמון?
זוכר את זה שאתה זה ששלחת לי הודעות עם קללות שכוסעמק גרמו לבכות, בכל פעם מחדש שכעסת.
אתה זוכר,רק תענה לי על השאלה הזו לפני שנתחיל לחשוב על כל הטכני.
כי אהבנו זה את זה, אתה צודק, אבל אתה זוכר עוד משהו חוץ משהו?
אתה בטח זוכר איך השארת אותי לבד, כשכולם צחקו עלי? לא...
אתה בטוח זוכר איך הצטרפת אליהם ודחפת אותי? לא....
אתה בטח זוכר שכמה ימים לפני שהינו חצי שנה ביחד הלכת והתנשקת עם מישהי אחרת ליד חברות שלי והצגת אותה בתור החברה החדשה שלך? אה לא...
אתה לא זוכר שמכרת לכולם סיפור על זה שנפרדנו מזמן והשארת אותי עם לב שבור ובלי אפשרות לסמוך על אף אחד? לא...
אתה זוכר שביקשת הזדמנות שניה בפעם השלושים ובכל זאת נתתי לך אותה ואז באת עם חברים שלך וזרקתם עלי אוכל בטענה שאתם המבקרים ואני החיה בגן חיות? אה לא...
אתה בטוח זוכר משהו? לא , לא משהו שמוציא אותי רע, לא משהו שהמצאת.
את המציאות, תענה לי על השאלה הזו כדי שנוכל להמשיך?
תענה לי על השאלה הזו , ואני אענה לך על שלך
"אם אפשר לחזור" אתה שאול
תענה אתה זוכר? כן או לא...
ואחרי שתענה על זה התשובה תיהי ברורה
נו אתה זוכר? כי אני רק מחכה ליום שאני אשכח את זה, אשכח את הפעם הראשונה שבגדו בי והישארו אותי לבד בלי אופציה לשתף את האנשים הכי קרובים אלי בלי להוציא אותך הרע, מה שלא רציתי לעשות...
אבל אתה לא זוכר, כי כמו פעם כך גם עכשיו אגו בשמיים ורק על עצמך אתה מסתכל.
לפעמים יוצא לי לחשוב איך הפכת להיות מה שהבטחת לי שלא תיהיה אף פעם?
איך הפכת מהבן אדם שהתאהבתי בו לבריון החדש?
אני כבר לא רואה בך את הבן אדם שהתאהבתי בו, וגם לא את החבר הכי טוב שלי...
אני זוכרת את כל הדברים הטובים, אבל גם את הרעים, וכשאני חושבת עלינו חוזרים הלב שלי מזכיר לי שאסור, כי זה יכאב.
כי מי שפעם בגד, יבגוד בך גם עכשיו.
ואין חולשה בלתת הזדמנות שניה, אבל יש טיפשות בלתת הזדמנות שניה בפעם החמישית ברציפות..
זה מה שרציתי לשלוח אליו, אבל נעצרתי, ויתרתי על לשלוח לו את זה אז במקום זה העלתי לפה.
13 תגובות
אני.. (יש הסבר מתחת לקטע תקראו אותו אחרי הקטע)
14/06/2019 00:47
broken wings
אני כותבת את זה ובוכה, לא כי קרה משהו רע, לא כי נפגעתי מעוד "חברה"
אני כותבת את זה כי נמאס לי להרגיש כמו אכזבה,
כותבת את זה כי נמאס לי להרגיש כמו כישלון
נמאס לי מהמחשבות שרצות לי בראש לפני שאני הולכת לישון,
נמאס לי מהכאב הזה שאני מתעוררת איתו בבוקר, מסתירה אותו בשאר היום והולכת לישון איתו מחובקת
אתם לא מבינים שאני מרגישה כאילו אני נחנקת
הכל נראה חסר ערך פתאום, אני לא יכולה להיות שמחה באמת,
אני לא יכולה לחייך באמת, אני לא יכולה להוריד את המסכה המזדיינת הזו,
היא תמיד שם, תמיד נשארת דבוקה לפנים שלי,
נמאס לי להיות עם שריון מורם כדי להגן על עצמי כל פעם מחדש
מהמילים, מהתגובות, מהקללות, מהודעות, מהדחיפות, מהבדיחות
אני לא מצאתי את המקום שלי גם במקום שאמרו לי שכולם מוצאים בו את המקום שלהם, עד כדי כך אני כושלת
אני מחזיקה את החברים שלי מלא להישבר אומרת להם לא להקשיב לקללות בזמן שאצלי הכל קורה הפוך, עד כדי כך אני כושלת
אני לא יכולה לשלוח הודעה דפוקה של "יש לך זמן לדבר?", ואם כבר שלחתי אז אני אנסאנד להודעה, עד כדי כך אני כושלת
אני לא מסוגלת להתמודד עם האמת שה"חברים", האנשים האלה מציבים בפני, עד כדי כך אני כושלת
אני יכולה לבכות מזה שבן אדם אחר בוכה, מזה שלבן אדם אחר קשה, עד כדי כך אני כושלת
אני עוזרת לאנשים שפוגעים בי, רק כי הם מבקשים וצריכים עזרה, עד כדי כך אני כושלת
אני מאמינה בטוב לב של אנשים בלי להכיר אותם, עד כדי כך אני תמימה
אני מאמינה בזה שבן אדם יכול להשתנות, אני מאמינה בהזדמנות שניה גם כשהיא מגיעה בפעם השלישית, עד כדי כך אני סתומה
אני לא מסוגלת לענות למי שפגוע בי כי אני לא רוצה לפגוע בו כמו שהוא פגע בי, עד כדי כך אני טיפשה
אני, שבורה מהיסוד, מנסה לבנות את עצמי מהשברים וכלום לא הולך לי
לכל אלה שאומרים שאני מביאה את זה על עצמי, 
אני אחראית לזה, אני הבעיה בזה
סבבה?
עכשיו אתם מרוצים?!
אני מוקפת בהיטרים, מנסה למצוא את הידים של החברים האמיתים שלי, אבל הולכת לאיבוד בין כולם..
אני עד כדי כך סתומה שניסיתי כלכך הרבה דברים כדי למלא את החור הזה , את הריקנות שיש בי כל פעם שאני שמה את החיוך המזויף, כל פעם שאני לבד בחדר בוכה...
אני ניסתי למלא את הריקנות בדברים כלכך חסרי חשיבות, אבל למה שאני אתלונן על זה אני חסרת חשיבות בעצמי...
אף פעם לא מצאתי שלום עצמי, ואני התעייפתי מהניסיון למצוא את זה..
אני שמה מגן על עצמי, אני שמה על עצמי מסכה, אני שמה על עצמי חיוך מזויף 
אף אחד לא ראה אותי אמיתית, אף אחד אני רצינית
רק כשאני כותבת ככה אני אמיתית אני בלי מסכות
אני לא יודעת מי באמת רוצה לראות את אני האמיתית בלי מסכות
אני לא יודעת מי באמת רוצה לשמוע את האמת על התחושות שלי
אז אני שותקת ושומרת את הרוב לעצמי
מעטים האנשים שיודעים על האירועים האמיתים ששוברים אותי,
על הסיפורים שמספרים על חברים מזויפים אבל שניה אחרי זה אומרים לי שאסור לי לדבר על זה
כי זה יחשוף את זה שהם סיפרו , ואז יכעסו עליהם
אז אני נשארת חצויה, משחקת את המשחק בזמן שאני יודעת את האמת
בזמן שאני מודעת לעובדה שאולי כל מילה היא לא נכונה
מעטים האנשים שיודעים על האירועים האמיתיים ששוברים אותי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני באמת שונאת לישון,
מעטים האנשים שיודעים למה אני באמת לא אוהבת את הבית ספר שלי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני לא אוהבת את עצמי,
מעטים האנשים שיודעים למה אני מי שאני,
מעטים האנשים שיבינו את זה, ולכן מעטים האנשים שיודעים את זה
הכל חלקים מפאזל ענקי, כל סיפור זה חלק
והפאזל השלם זה אני, רק שחסר חלק
החלק מוחזק בידי הכאב, הוא שומר אותו קרוב 
ואף פעם לא עוזב, הוא פה כדי להזכיר הכל
הוא מזכיר לי את כל הדברים מהעבר , לא דווקא מהעבר הרחוק
לרוב זה מלפני ארבע שנים, מהיום הראשון שלי בכיתה ו'
אני מרגישה את המחנק עולה שוב בגרון, אני כותבת הרבה 
כותבת גם עם האצבעות הנקעות, מרגישה את הכאב וממשיכה לכתוב מהיר יותר
כי סעמק, אני צריכה להוציא את זה, והכאב שיצא
שיצא בכל דרך שהוא רוצה..
אבל נכון זה די כואב עכשיו, יותר מלפני אבל נשים קרח וזה יסתדר
אני רק רציתי לכתוב את זה, וזהו 
אני רק רציתי להגיד את זה, וזהו
אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני מרגישה אבודה ...
אין לי מה להגיד לכם, 
אני רק יכולה להגיד לכם שאני בסדר,
תחליפו את הד' בת' ותקבלו בסתר,
כי המילה "בסדר" מסתירה המון רגשות בסתר,
אני רק יכולה להגיד שיהיה בסדר...
מקווה לפחות...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה משהו שכתבתי חודש שעבר, עברה עלי תקופה קשה, לקחתי הפסקה לעצמי
זה הטקסט האחרון שכתבתי לפני זה, מצאתי אותו עכשיו וחשבתי לפרסם אותו..
כי אני יודעת שיש עוד אנשים שאיבדו תקווה,שהרגישו שכל הכוח נשאב מהם
אני אולי רק בת 15 אבל החיים שלי רצופים בכאבים מאז שאני זוכרת את עצמי,
אף פעם לא השתלבתי, אף פעם לא קיבלו אותי, גם לא במקום שאמור היה לקבל את כולם,
אני מרגישה טוב יותר עכשיו..
התחזקתי נפשית ופיזית, אני עומדת לעזוב את המקום שעושה לי הכי רע כרגע
אני מאושרת בלשון המעטה, יש לי חברים תומכים, וחבר מדהים...
יש לי עבודה במשהו שאני אוהבת לעשות, אני עומדת ללמוד במגמת החלומות שלי שנה הבאה.
המשפט היחידי שחיזק אותי בתקופה הזו, הוא היה כתוב בכל מקום זה המשפט הבא:
"השאלה היא לא מי ייתן לי, השאלה היא מי יעצור אותי" (איין ראנד)
תמיד חיכתי לאישור, למישהו שיאשר לי שיצאתי בסדר, וזה מה שעצר אותי מלהתחיל לאוהב את עצמי
ועכשיו אני היחידה שנותנת לעצמי אישור..
השאלה היא לא מי יתן לך להיות מאושר, אלא מי יעצור אותך והתשובה היא אף אחד, כי אתה פאקינג אתה
אם אתה באמת מאמין בעצמך אתה מסוגל להגשים כל דבר שתרצה..
ולמתחכמים אולי לא תוכלו לעוף באופן פיזי, אבל חשבתם פעם על תעופה נפשית?
15 תגובות
אז זה קל כי זה פשוט להתלונן
20/05/2019 18:48
broken wings

אז נתנו לנו משימה, לכתוב על בעיה שמפריעה לנו.

ותוך כדי שהמורה מסבירה מה דרישות העבודה, הכיתה מדברת מרעישה

ואני שקטה קשובה חלקית למורה ויותר למלחמת הרגשות והמחשבות שיש בתוכי,

כל המילים שמנסות למצוא דרך לצאת מתוכי, כל המחשבות שמחפשות דרך לצאת מראשי,

עכשיו על פניו זה קל, כי מי לא אוהב להתלונן,

העולם מלא בבעיות שאיש לא מנסה או יודע איך לתקן,

אז מה אתם מצפים, כל מה שאתם עושים זה להציף אותנו בבעיות

לא לחפש פתרונות, לא לחפש תשובות לכתוב על בעיות,

אז זה קל כי זה פשוט להתלונן,

כי לא הגענו לחלק הקשה שזה לתקן,

דילגנו עליו לא לקחנו אותו בחשבון,

הוא לא עבר לאף אחד בראש לפני שהוא הלך לישון,

כי דיברו איתנו על בעיות, ועל מה מפריע בחברה, בסביבה בעולם

ואף אחד לא אמר לנו תחשוב על פתרון לאחד לכולם

אז שתקנו והתלוננו והמשכנו להתלונן, לקחת חלק במשחק הזה

אני לא רוצה לקחת חלק במשחק, אני לא רוצה לשבת שעות

לכתוב רשימות עם אינספור בעיות, כי זה קל תנסה למצוא משהו אחד רע ותמצא יותר מידי

אז הפסקתי, ואת מה שכתבתי עכשיו בחרתי להקריא במקום,

לא כי אני מזלזלת במשימה אני פשוט רוצה פתרון ולא רק בעיה,

כי מי לא אוהב להתלונן זה פשוט

אבל צריך גם לתקן אחרת זו סתם טיפשות,

לא שאני מורידה מכבודך או מערכה של המשימה

אני רוצה שתעצרו שניה ותקשיבו לדקה

העולם מלא בבעיות זה מובן כי כל אחד עם רשימה

אבל בפרק הזמן הקצר הזה שאני חיה בו למדתי דבר אחד או שנים ,

אני לא רוצה להתלונן אני רוצה להציג לכם את זה בתור  בעיה ופתרון

אז כשהלכתי לישון חשבתי על כמה פתרונות כדי להרחיק מאיתנו את הבעיות

אבל הם לא היו טובים מספיק, כי שמעתי אותכם מתלוננים,

אף אחד לא רצה לפתור את זה, דיברתם על קצבות לנכים וכששאלו אותכם מה אתם חושבים אז שתקתם ואמרתם שזו המציאות ושזו טעות, אבל לא הצגתם פתרון

אותו דבר גם כשדיברתם על המצב בדרום, ואולי אתם צודקים וזה לא המקום לדבר

רציתי שאני אתלונן אז הנה התלוננתי בין השורות,

ולמי שלא הבין ביקרתי אותנו, המשתתפים

מי שרצים בשנייה שמבקשים מהם להתלונן וחוזרים עם רשימה של בעיות

מי ששכח שעם כל זה יש גם פתרונות

אז אולי לא כל הפתרונות יעבדו ואולי לא כולם נכונות

אבל היי אתם לא חושבים שווה לנסות.

ולמי שקשה כי אין פה שום תלונות אז הנה מקבץ של תלונות ששמעתי היום:

"המצב בדרום איום ונורא", " באמת שזה לא פייר כי לא היה לי זמן" , " נו באמת תזוז מהר יותר", "איזה חום", " את כל היום שלי אני אבזבז פה בתור" , " סליחה אדון אתה יכול לדבר יותר בשקט בטלפון" "והיי אתם שם מאחור פחות דיבורים יותר הקשבה" " נו באמת 36 ילדים בכיתה שלא מסוגלים לספק לי תשובה" , "המחירים בשמיים צריכים הנחות" "נו באמת מה כבר אפשר לצפות ממנה" "תיישרו את הגב, תסתכלו על הלוח ותשבו בשקט" " איזה מבאסת, מי הרשה לה בכלל לבוש את  החולצה כאילו שיאו כאילו דה מה נראה לה מה עבר לה בתת מודע" "הם לא חושבים שצריך להגדיל את המדרכה" "איזה מנאיק המכור לא הסכים לוותר לי על שנקל" "נו מה הבעיה שלך להלוות לי כסף" "אוף נמאס כבר כל יום שומעים את הסיפור הזה שיתבגרו"

ויש עוד הרבה אבל תכלס תשתקו.

כי זו עובדה קלה, תכלס מי לא אוהב להתלונן

לא צריך לאמץ את עצמך ולחשוב על פתרונות על איך לתקן

כי העולם שובר זו המציאות

מה אני יכולה לעשות בתור תלמידת חטיבת ביניים בת 15

ואתם טועים כי העתיד נמצא אצלנו כשנהיה אחרי הפוליטיקאים שיש עכשיו ישתייכו לדפי היסטוריה ואנחנו ניהיה הדור החדש מי שאמור לתקן ולשנות.

מזור לא? לחשוב שעוד כמה שנים אנחנו ניהיה אלה שנסבול את התלונות ונצטרך לספק לקטנים יותר את הפתרונות.

1 תגובות
אתם יודעים מה מבאס?
18/04/2019 23:16
broken wings
אתם יודעים מה מבאס?! 
מבאס זה לעזור לכולם בלי לחשוב אפילו על איך זה יגרום לי להרגיש רק כי אני רוצה שיהיה לכולם טוב ואז שטוב להם אחרי שהם בכו על הכתף שלי, אחרי שהיו לנו שיחות שעות על גבי שעות עד שהשמש זרחה הם הולכים, בטענה שלא הייתי מספיק טובה...
מבאס זה לראות את כל מי שעזרתי לו לעלות למעלה כשכבר לא היו לי כוחות בשביל להרים את עצמי עוזב בטענה שלא השקעתי מספיק "כוחות" בלשמור על הקשר... 
מבאס זה להילחם שוב ושוב, בקרבות של אחרים שהגוף שלי ספוג ביריות מהקרבות בחיים שלי רק כדי שהם לא ירימו דגל לבן ויוותרו על מלחמה הזו ברוב המקרים החיים שלהם ואז פשוט לראות אותם מנתקים את הקשר אחד אחרי השני, בטענה שלא נלחמתי עליהם מספיק.
מבאס זה להשקיע את כל הזמן שלי בדאגה אליהם, כי הם עומדים ליפול, כשאני עומדת ליפול מהצוק הזה כבר שנים אבל הם לא רואים את זה כי אני מסתירה את זה עם חיוך ויד שמושטת בשביל להרים אותם, ואז לראות אותם הולכים בטענה שלא השקעתי מספיק זמן בחברות הזו...
מבאס זה לגלות שרוב מי שאמרו לי שהם ישארו עזבו, כי אני כבר לא שימושית יותר בשבילם, כי הם כבר עברו את זה, אבל כשהם יפלו הם יחזרו ואני אהיה פה כדי לעזור כמו תמיד.... 
וזה מבאס, זה מבאס לדעת שלא משנה כמה זמן ומאמצים השקעתי בלעזור להם זה טוב מספיק רק כשהם  למטה וכשהם למעלה אני כמו אוויר בשבילם, טעות אוויר הם צריכים, אני שום דבר...
זה מבאס לדעת שלא משנה מה אני אעשה זה אף פעם לא יהיה טוב מספיק...
ואני מצטערת, מצטערת שלא הייתי מספיק, מצטערת שאני הורסת ודופקת כל דבר קטן,  מצטערת על מי שאני ועל איך שאני... 
אני מצטערת בכלל שאני הולכת לבקש את זה, אבל אני צריכה לשחרר את כל זה, פעם אחת ולתמיד,  הבעיה העיקרית היא שבגלל שאני זו מי שאני, אני עונה רק על מה ששואלים אותי (לרוב) או רק על מה שאני חושבת שרוצים לדעת, זו הסיבה שרוב הדברים נשמרים בבטן, כי או שלא שואלים לגביהם או שהם לא נראים לי מספיק חשובים באותו זמן, וכשאני מבינה שהם חשובים הם כבר חלק מתוך הקבוצה של הדברים שנאמרים רק  כששואלים בבירור...
אני כבר מרגישה חולה, וחרא באופן פיזי מכל השמירה הזו,כלומר כמה עוד אימונים שוחקים אני צריכה לעשות כדי לנקות את הראש מהמחשבות האלה....
יודעים מה שכחו מזה,  אני לא מספיק טובה גם בשביל זה.... 
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
משפט אהוב
אתה לא יכול לירות במישהו ואז לבקש סליחה ולהגיד שלא התכוונת, אם לא התכוונת לפגוע למה היה לך רובה מההתחלה? אתה יכול להגיד שזה בשביל הרתעה אבל אם אתה רוצה רק להרתיע למה היה לך כדורים ברובה? אם לא רצית לפגוע בתכלס לא היית עושה את זה